פסק-דין בתיק ת"א 3196-10-08

רקע כללי:

התובעים הינם הבעלים הרשומים של חלקה מס' 42 בגוש 18749 מאדמות כפר ג'ת, ששטחה הכולל הינו 20,355 מ"ר (להלן: "החלקה" או "חלקת התובעים"). שטח מסוים מחלקה זו הופקע לצורך סלילת כביש, בהתאם לתוכנית מתאר מס' ג/ 9655 , שיזמה הנתבעת ( להלן: "תוכנית המתאר").

טיעוני התובעים:

הנתבעת יזמה את תוכנית המתאר, שנדונה בפני הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, ולפיה, היה צורך בהפקעת חלק מסויים מחלקת התובעים, לטובת סלילת כביש שתוכנן לפי התוכנית הנ"ל. ביום 22.10.00 הגישו התובעים התנגדות לתוכנית המתאר, ודיון בהתנגדות נקבע ליום 05.03.11. בתשובה לכתב ההתנגדות הוציאה הנתבעת מכתב לתובעים, במסגרתו התחייבה להעניק להם קרקע חלופית, שוות ערך לקרקע שתופקע מחלקתם, או פיצוי כספי תמורת השטח הנ"ל. בעקבות מכתב זה, הוסרה התנגדות התובעים, במכתב מיום 15.01.01. בהמשך לכך, העבירה הנתבעת ביום 27.02.01 מכתב לידי הועדה לתכנון ובניה, בצירוף מכתבם של התובעים, במסגרתו הודיעה הנתבעת על הסרת ההתנגדות וביקשה לאשר את התוכנית. בעקבות הסרת ההתנגדות, אושרה ביום 05.03.01 תוכנית המתאר בתנאים לפי ההחלטה מאותו יום, וביום 18.10.09 נרשמה הערה על הפקעת הקרקע אצל רשם המקרקעין. כתוצאה מסלילת הכביש, הופקע חלק מחלקת התובעים בשטח של 2,515 מ"ר. שמאי מקרקעין מטעם התובעים קבע כי הנזק שנגרם לחלקה, או, לחילופין, שווי הקרקע שהופקעה לטובת בניית הכביש, עומד על סך של 621,300 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. לטענת התובעים, הנזקים אשר נגרמו לחלקתם, כמתואר בחוות הדעת, הינם כתוצאה ממעשיה או מחדליה של הנתבעת, ועל כן, מוטלת עליה האחריות לפצותם תובעים בגין נזקים אלו.    

טיעוני הנתבעת:

לטענת הנתבעת, דין התביעה להדחות על הסף מחמת התיישנות, שכן, לגישת התובעים, ההבטחה הנטענת ניתנה בתאריך 11.01.01 בעוד שהתביעה הוגשה ביום 12.10.08 , כלומר, כעשרה חודשים לאחר תום תקופת ההתיישנות. יתרה מכך, דין התביעה להימחק על הסף, שכן, מכתב ההבטחה מהווה הבטחה כללית, חסרת נפקות משפטית, ולא התחייבות  ערוכה, חתומה ומאושרת כדין. לטענתה, על מנת שהתחייבות כספית של מועצה מקומית תחייב אותה עליה להיות התחייבות בכתב, וחתומה ע"י ראש המועצה וגזברה, בהתאם להוראות סעיף 193 א' לצו המועצות המקומיות. לחילופין, טוענת הנתבעת, כי אף אם היה מדובר בהבטחה, הרי שהיא אינה יכולה לחייב את הנתבעת בשל חריגה מסמכות של ראש המועצה דאז, שכן להתחייבות הכספית לא היה כיסוי תקציבי מאושר על ידי חברי המועצה, כנדרש בסעיף 190 (א) לצו המועצות המקומיות. מעבר לכך, אף אם זכאים התובעים לפיצוי על פי חוק, בהתאם להבטחה, הרי שהנתבעת אינה הגוף המפצה על פי חוק, בתחום הפקעת קרקעות, אלא הועדה המקומית לתכנון ובנייה. עוד טוענת הנתבעת כי, השטח המופקע מהחלקה, בהתאם למדידתו של השמאי מוהנא ביבר, הינו בגודל של 1875 מ"ר בלבד, אשר מהווים 9.22% משטח החלקה, זאת, בניגוד לטענת התובעים לשטח גדול יותר. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, התובעים הרוויחו בפועל מהפקעת הקרקע, שכן, שינוי ייעוד הקרקע שנעשה בעקבות תוכנית המתאר, מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה, גרם להשבחת ערך הקרקע בעשרות מונים, כך שהרווח באמצעות ההשבחה, עולה לאין ערוך על הנזק שנגרם לתובעים מהפקעת השטח לצורך בניית הכביש.

הכרעה ודיון:

אין מחלוקת על אלה:

א. התובעים הינם הבעלים המשותפים של החלקה נשוא התביעה, בשטח כולל של 20355 מ"ר,

    בחלקים שווים ( ראה נסח טאבו, נספח א' לתצהירי התובעים ).

ב. הנתבעת היא זו שיזמה את תוכנית המתאר נשוא התביעה ( סעיף 4 לתצהירו של נציג הנתבעת, 

    מר חאתם עג'מיה, וכן ראה תקנון תוכנית, נספח ב' לתצהירי התובעים ).

ג.  במסגרת תוכנית המתאר, נדרשה הפקעה של חלק מחלקת התובעים, לטובת סלילת כביש. אף

     שנטען בכתב התביעה ובתצהירי התובעים כי חלק זה הינו בשטח של 2515 מ"ר, הרי שלפי

     סיכומיו בכתב של התובע 1, בסופו של יום הופקע חלק בשטח של 1,857 מ"ר, לפי חוות דעת

     המומחה מטעמו ( סעיף 45 לסיכומי התובע 1 ).

ד. ביום 22/10/2000 הגישו התובעים התנגדות לתוכנית המתאר, לאור הכוונה להפקעת חלק

    מחלקתם, כאמור. ההתנגדות הומצאה לוועדה לתכנון ובנייה ביום 25/10/2000 ( ראה נספח ג'

    לתצהירי התובעים ).